הפרימיטיבי שבך – על רשתות, שטרודל ואייקונים
אנחנו חיים בעידן דיגיטלי מלא מציאויות וירטואליות. קשה לנו כיום בתקופה של נאורות ומיחשוב להבין תרבויות קדומות שמחוברות לטבע ומאמינות בצורות מוחשיות ומשום כך אנו מכנים אותן לרוב כ’פרימיטיבות’. פעם, כך סבורים רבים, עבדו לפסלים והאמינו בכוחות מגושמים. לא יכלו לחשוב בצורה גבוהה נטולת השפעות פיזיות. אנחנו לעומת זאת בעלי חשיבה מופשטת, מתקדמת וכל השוואה בין תרבות ימינו לתרבויות עתיקות לא שייכת.
אבל מסתבר שזה כלל לא מדויק, בלשון המעטה. מעבר לעובדה שגם בתרבות שלנו יש סגידה לכוחות-על חומריים עוצמתיים בלבוש אחר ומודרני (כגון צריכה המונית, מותגים, פרסומות, חברות מסחריות וכדומה) יש בצורה הבסיסית ביותר של החשיבה שלנו דפוסים מאוד מוחשיים ומאוד ‘פרימיטיביים’. אנחנו פשוט חושבים בתמונות כל הזמן.
השפה והתמונה
קחו לדוגמה ביטויים ידועים ושגורים בשפה שלנו : “חבל ארץ” ו”קנה מידה”. הביטוי הראשון מתייחס להגדרת אזורים שונים מבחינה גיאוגרפית, והביטוי השני קשור למדידה של דברים. אלה שני ביטויים נפוצים שהמקור להם הוא בפריטים מוחשיים מחיי היום יום של בני האדם בעת העתיקה. את החבל מתחו כדי להגדיר שטחים ולקבוע להם גבולות. השימוש בחבל העשוי מיתרים הפך עם הזמן למושג מופשט של אזור גיאוגרפי, “חבל ארץ”. גם קנה-המידה נגזר ממשהו מאוד מוחשי: צמח הקנה שגדל לייד אגמים ומקורות מים (בטעות קוראים לו לרוב קנה סוף). אותו קנה המורכב לאורכו מחוליות-חוליות שימש למדידה ולקביעת מכסות של מים בשטחים חקלאיים. הקנה הפיזי הפך למושג מצד עצמו שמתאר יחסים בחישוב מדידות, גם אם אין שום צמח בסביבה.
ביטויים אלו חלחלו לשפה העברית של ימינו ועדיין רלוונטיים ביותר. יש עוד אינספור ביטויים שהבסיס שלהם הוא באובייקטים מוחשיים שהיו חלק משגרת החיים: כך ‘הקש ששבר את גב הגמל’ או ‘להיכנס בעובי הקורה’ או זה ‘שמגדיש את הסאה’. אלה הם תופעות שהתרחשו בעולם העתיק בחיי השוק, המסחר, החקלאות והבית והפכו לסמל ורעיון רוחני שחורג זה מכבר מהעצמים שביטאו זאת. תהליך זה מצביע בו זמנית על שני דברים: אנו כבני אדם אכן מצליחים ליצור הפשטות והכללות ורמת החשיבה שלנו חורגת מנתונים קונקרטיים אבל בו בזמן אנו כל הזמן נדרשים אליהם ועושים במוצגים המוחשיים שימוש כדי להעביר את המסר. הרעיון הכללי נזקק להמחשה פיזית פרטית.
שטרודל בטעם תפוחים
לא מדובר רק בדוגמאות מהעבר. אפילו בימינו, בשנות האלפיים המתקדמות מונחים חדשניים והכי ‘וירטואליים’ מתגלים כמבוססי פריטים מוחשיים: סימן השטרודל הנפוץ @ (בעברית: כרוכית) שמסתתר בכל אימייל הוא בכלל צורה ספירלית של בצק עוגה, גם הקוקי (cookie) שבדיסק הקשיח נלקח מעולם המאפים והעוגיות. האייקון icon בתחתית כל עמוד בדפדפן האינטרנט שלנו הוא מלה נרדפת לצלמית, דמות, צורה, פסלון.. ועל כל לינק link שתלחצו אתם בעצם מחפשים את הקישור, אותו קשר פרימיטיבי כמו זה שיש בשרוכי הנעליים ומחבר בין דברים.. ואפילו רשת האינטרנט עצמה (מרשתת בעברית תקינה) לקוחה בעצם מעולם הדייג והכנת הרשתות כשכל חוט מחובר לחוט אחר ומשהו גדול ומסובך עם קשרים (לינקים) מתהווה..
כמה שנדבר על הרמה הגבוהה המחשבתית אליה האנושות הגיעה במהלך העידנים השונים הרי שאנחנו נושאים עמנו מטען גנטי ומחשבתי קדום מאוד. הפרימיטיבי שהסתובב בסוואנה ונהם לחבריו בעודו מטפס על עצים נמצא וחי ובועט בתוכנו אנו, גם כיום. הוא חלק מאיתנו. ואנחנו זה הוא במידה רבה אפילו היום. בסופו של דבר גם בשנות האלפיים עולם החוויות הכי מיידי שלנו הוא זה החושי-חושני. אנחנו זקוקים למגע, לתחושה וגם לצורה ולסמל הדמיוני שמעביר אלינו את התחושה והמשמעות בדמיון המחשבתי שלנו. אנחנו חושבים בתמונות. כי אין ממש דרך אחרת. בשורה התחתונה , פרימיטיביות היא לא מלה גסה. פרימיטיביים היינו וגם נשארנו.
כיום המדע המודרני מתחיל להכיר בערך ‘המצב הפרימיטיבי’ אם בחקר הביולוגיה והמוח האנושי (בדגש על חלק המוח הקדום שבנו) ואם בשדה האנתרופולוגיה וחקר תרבויות אפריקאיות ואחרות וראייתן כשוות ערך ולא נחותות ביחס לתרבות המערבית המודרנית.
בכל פעילות רוחנית כדאי לכן לחפש גם את הרובד ‘הפרימיטיבי’, הארכאי, הקדום, הראשוני, הכי בסיסי. זהו הרובד המידי והמוחשי ובמידה רבה הכי עמוק שבתוכנו. גם כשאנו מדברים גבוהה-גבוהה כדאי תמיד למצוא את הקישור אל הפיזיות והקונקרטיות. זוהי העוצמה שתוכלו לגלות בפעילויות בנושאים פגאניים מבוססי-טבע או בטיול נוודים מלקטים וטיולי טבע אחרים. הצטרפו לאחת הפעילויות וגלו את הרוח שנפגשת עם טבע וחושניות.
לקריאה נוספת : האדם והטבע – השתלשלות היסטורית , תודעה וארכיטיפים