עיניים שלי – על מעיינות בגוף האדם ובאדמה

לא לחינם זכתה העין האנושית לאות שלמה בא”ב הקרויה על שמה. העיניים הם האבר הראשי בגוף שמאפשר לנו לקלוט את תמונת המציאות. העיניים מאפשרות לנו גם לראות החוצה למרחוק וגם מהוות מראה פנימית לנפש.

גם לאדמה ולארץ יש עיניים פיזיות ורוחניות בדמותן של מעיינות המים. מעין מכונה בלשון המקרא ‘עין’ והקבלות מרתקות מתגלות בין מעין המים לבין עין האדם. הנה כמה מהמעיינות המפורסמים בארצנו שילמדו אותנו אודות העיניים שלנו.

פקיחת העיניים בעין תינה

כמה ממעיינות הארץ נקראו בשם “עין תינה”. בגליל העליון נמצא את עין תינה שבשמורת נחל עמוד ממנו שאבו הבריטים מים לכיוון צפת. על גבול רמת הגולן לא הרחק מקיבוץ גונן נמצא עוד “עין תינה” שמשמש אטרקציה מרעננת למשכשכים בו בימות הקיץ.

מקור השם הוא התאנה שגדלה לצד מעיינות הודות לשפע המים. עץ התאנה מוכר לנו כאחד משבעת המינים המספק פירות מתוקים מדבש. עץ התאנה הוא גם העץ הראשון שמוזכר בשמו בתנ”ך בסיפור גן עדן, סיפור שמלמד אותנו על כוח הראייה של העיניים.

פקיחת העיניים מופיעה כמוטיב חוזר בחטא הראשון. הנחש מספר לאשה “כִּי, יֹדֵעַ אֱלֹהִים, כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ, וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם; וִהְיִיתֶם, כֵּאלֹהִים, יֹדְעֵי, טוֹב וָרָע”. כלומר , האכילה מעץ הדעת תגרום לפקיחת עיניים, למבט חדש על העולם. חוה מתפתה ושוב חוזר מוטיב העיניים: “וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה-הוּא לָעֵינַיִם, וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל, וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ, וַתֹּאכַל; וַתִּתֵּן גַּם-לְאִישָׁהּ עִמָּהּ, וַיֹּאכַל, וַתִּפָּקַחְנָה, עֵינֵי שְׁנֵיהֶם, וַיֵּדְעוּ, כִּי עֵירֻמִּם הֵם; וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת”.

העיניים הם אמצעי להסתכלות חיצונית שמביאה לפקיחת עיניים, לידיעה פנימית ולמבט אחר על העולם שמביאים ליצירת מציאות חדשה, טובה או מקולקלת. כל מעין מים בטבע הוא סוג של עין בגוף האדמה ממנו צומחת תאנה. זוג העיניים שלנו הוא צמד של מעיינות מתוכם צומח עץ של דעת טוב ורע. הבחירה שלנו היא מה לעשות עם מתנת הראייה בעיניים וכיצד לאכול מפרי התבונה.

השתקפות פנימית בעין פרת

הזיקה בין עין למעין בהקשר לראייה פנימית מקבלת עומק נוסף בסיפור אחר מהתלמוד הבבלי אודות נזיר יהודי שהגיע למעין, הסתכל במימיו ועבר שינוי פנימי. בתקופת בית שני התפשטה תופעה של נזירים יהודיים, סגפנים מגודלי שיער, שחיפשו מקומות מבודדים לפרוש אליהם. עין פרת השוכן על ספר המדבר הוא דוגמה למקום אידאלי לאנשי חזון ורוח, מתבודדים ומתנזרים החל מנביאים כאליהו וירמיהו ועד נזירים נוצרים שבחרו לחיות שם את חייהם. אלה פגשו את המעיינות, שתו ממימיהם וגם גילו תובנות כתוצאה מהשתקפות פניהם במים.

הנה מה שסיפר שמעון הצדיק:

“פַּעַם אַחַת בָּא אָדָם אֶחָד נָזִיר מִן הַדָּרוֹם, וּרְאִיתִיו שֶׁהוּא יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רוֹאִי וּקְווּצוֹתָיו סְדוּרוֹת לוֹ תַּלְתַּלִים, אָמַרְתִּי לוֹ: בְּנִי, מָה רָאִיתָ לְהַשְׁחִית שְׁעָרְךָ זֶה הַנָּאֶה? אָמַר לִי: רוֹעֶה הָיִיתִי לְאַבָּא בְּעִירִי,

הָלַכְתִּי לִמַלְּאוֹת מַיִם מִן הַמַּעְיָן וֱנִסְתַּכַּלְתִּי בַּבָּבוּאָה שֶׁלִּי, וּפַחַז עָלַי יִצְרִי וּבִקֵּשׁ לְטוֹרְדֵנִי מִן הָעוֹלָם,

אָמַרְתִּי לוֹ רָשָׁע! לָמָּה אַתָּה מִתְגָּאֶה בְּעוֹלָם שֶׁאֵינוֹ שלך, בְּמִי שֶׁהוּא עָתִיד לִהְיוֹת רִמָּה וְתוֹלֵעָה?

הָעֲבוֹדָה שֶאֲגַלֶּחְךָ לַשָּׁמַיִם מִיָּד עָמַדְתִּי וּנְשַׁקְתִּיו עַל רֹאשׁוֹ, אָמַרְתִּי לוֹ : בְּנִי, כָּמוֹךָ יַרְבּוּ נוֹזְרֵי נְזִירוּת בְּיִשְׂרָאֵל”. (בבלי, נדרים, ט:)

סיפור תלמודי זה מזכיר את דמותו של נרקיס מהמיתולוגיה היוונית שראה את בבואת פניו במים והוקסם מעצמו עד שלא הסכים לזוז. ההבדל המהותי בין הסיפורים הוא שנרקיס התאהב בעצמו ופיתח “נרקיסיזם” ואילו אותו נזיר המייצג תפיסה יהודית הבין שהגאווה העצמית המופרזת הינה חטא ולכן , כתוצאה מההשתקפות, התמקד דווקא בערך הפנימי.

העין כמו המעין אינן רק פתח יציאה בגוף אדם או אדמה אלא מקור להשתקפות פנימית, אם בהשתקפות בבואתנו במים הזכים ואם דרך השתקפות באישוני עיניים של אחר. כמו המעיין הזך שבו רואים אנו את עצמנו כן העיניים מהוות שיקוף ובבואה לנפש.

עין גדי – העין הדומעת

מאז היינו ילדים קטנים הולך איתנו השיר המפורסם :”אל המעין בא גדי בא גדי קטן”… ואכן שיר הגדיים משתלב יפה עם המעיינות כחלק מתרבות רעיית הצאן. עין גדי שבמדבר יהודה נותן מקום של כבוד לגדיים הרצים למעין , ואותם תוכלו לראות גם בקרב חיות הבר, גדיי היעלים.

המעיינות של עין גדי לוקחות אותנו למשמעות עמוקה נוספת שקשורה לעיניים והן: הדמעות. מי מאיתנו לא בכה אף פעם ומי מאיתנו לא קרא פרק תהלים בשעת צרה ומשבר? שני אלה קשורים בצורה ישירה לשמורת עין גדי בזכות דמותו של דוד המלך.

בשמורת עין גדי – מעיין הגדיים – נמצא נחל דוד על שמו של דוד שהתחיל את דרכו המנהיגותית דווקא בתקופת בריחות למדבר מפני שאול המבקש להרגו. שם במדבר בצל מעיין וחבורת יעלים גם כתב דוד המשורר רבים ממזמורי תהלים המלאים כאב, עצב וכמיהה לישועה.

דמעות העיניים הן התפרצות של רגש, עצוב או שמח, מבפנים החוצה. בדיוק כפי שמי המעיין הם מים חיים שפורצים מעמקי האדמה וזורמים החוצה. יותר מכל מקור מים אחר מהווה המעיין הנובע ביטוי לחיים ולעוצמה רגשית. כזו היא גם העין האנושית. היא לא רק רואה, מסתכלת ומתבוננת. היא מוציאה אל הפועל את הכוח הרגשי העמוק ביותר שמצוי בתוכנו.

לסיכום, הרבה פנים יש למעיינות והרבה משמעויות לעיניים. אלה וגם אלה ממוקמים כפתח יציאה בגוף שמאפשר הסתכלות החוצה. אלה ואלה מאפשרים התבוננות עמוקה ושינוי פנימי תודעתי הודות להסתכלות החיצונית ובנוסף הם מהווים את מקור הפריצה של הרגשות והזרמים העמוקים שנמצאים עמוק בפנים. הרבה מעיינות יש בארץ ישראל. צאו וטיילו, השתכשכו במעיינות ותיהנו ואולי גם תגלו בזכותם משהו על העיניים שלכם, משהו על מה שבנשמתכם.