עלילות נפוליאון בארץ הקודש
נפוליאון דה בונפרטה
“בבואו אל ארץ ישראל נדמה בונפרטי למטאור נורא, אשר אחרי עשותו שמות בארץ יעלם לפתע פתאום. חלומו אשר חלם, להיות לקיסר של ארץ המזרח..גז חיש מהר”
בדברים אלו מסכם ההיסטוריון היהודי צבי גרץ את מסעו של נפוליאון לארץ ישראל. במסע מלחמה שארך כ-100 ימים שהה הקיסר הצרפתי בארץ ישראל וטילטל את האיזור שהיה שרוי בתרדמה מאות שנים. נפוליאון דה בונפרטה נולד ב- 1769 באי קורסיקה. כנער התחנך בצרפת והתקבל לאקדמיה הצבאית היוקרתית של פריז וכשהוא בן 16 בלבד סיים כקצין מצטיין. אופיו העיקש והגאה והיותו זר הביאו אותו להזדהות עם ערכי המהפכה הצרפתית. ב-1798 מטילה עליו הממשלה הצרפתית את כיבוש מצרים מידי הבריטים וביסוס השליטה במזרח התיכון. המאבק בין המעצמות היה נחוש במיוחד על רקע התפוררותה של האימפריה העותמאנית ששלטה אז במרחב.
צעד ראשון בארץ
מרץ 1799. נפוליאון מגיע מכיוון מצרים לאחר קרבות, עובר את גבול רפיח וכובש את עזה בקלות רבה. משם ממשיך נפוליאון אל העיר רמלה, עיר החולות הערבית שהוקמה במאה השמינית והפכה לבירת מחוז מוסלמית תוססת. העיר נכנעת לו בנקל ללא ירייה אחת. הוא קובע את מטהו במנזר הפרנציסקני הקיים עד היום והמקומיים מראים היכן לדעתם לן בדיוק נפוליאון. מספרים שמחלון חדרו נראה מינרט המסגד הקרוב ונפוליאון נבהל מקריאות המואזין ומרוב כעסו ירה בו למוות. נראה כי נפוליאון עם גינוני התרבות הצרפתית התקשה לעכל את התרבות הלבנטינית.
נפוליאון נדרש להחליט במהרה לאן פניו מועדות. האם מזרחה לירושלים, אל ההרים בתוככי הארץ? או שמא צפונה על רצועת החוף בואכה יפו ועכו? מזכירו האישי של נפוליאון, בוריין, המליץ על כיבוש ירושלים אך נפוליאון העדיף את יפו מטעמים צבאיים וטקטיים. ירושלים לא הייתה באמת היעד הנכסף במסעו של נפוליאון ובשונה ממטרתם הדתית של הצלבנים היו שיקוליו צבאיים-מדיניים בלבד במטרה לשלוט על הדרכים והמעברים מצפון.
חלום בלהות ביפו
יפו. עיר עתיקה כל כך שמייחסים את הקמתה ליפת, בנו של נוח. הודות לתנאיה הטבעיים הוקם בה נמל מימים קדומים. מהנמל הביא שלמה המלך ארזים לבניית המקדש, מהנמל ברח יונה הנביא וירד מהארץ בה בשעה שראשוני העולים העבריים עלו דרכו פנימה אל הארץ. נמל יפו שימש לאורך הדורות כמפתח כניסה לארץ ישראל ונפוליאון הבין שעליו לשלוט בו.
במרכז יפו העתיקה ניצבת כנסיית פטרוס הקדוש. הכנסייה מציינת את מאורע ההתגלות שאירע לתלמידו הבכיר של ישו. בחזונו רואה פטרוס מטפחת מלאה חיות טמאות וקול אלוהי קורא לו לזבוח מהם. פתרון החלום ניתן כששר צבא בכיר בא מקיסריה ליפו כדי להיטבל לנצרות. אז מסתמנת ההבנה שהבשורה המשיחית אינה רק עבור יהודים אלא עבור הגויים כולם.
כשנפוליאון מגיע ליפו הוא מצליח להבקיע את חומת העיר ולכבוש אותה בסערה. כנסיית פטרוס משמשת לו למפקדה הצרפתית. פטרוס שנשכב לחלום שם מתעורר עכשיו לקול זעקות מלחמה. אלפי חיילים תורכים נופלים בשבי ומוצאים להורג בטבח מתוכנן. מלבדם אלפי תושבי העיר ללא הבדל דת ומוצא נרצחים בלהט הזעם הצרפתי. אבל גם הצבא הצרפתי לא נמלט מהאימה. מאות חיילים מתמוטטים מעייפות, חולי וחולשה. רבים רבים חולים במחלת הדבר שעושה בהם שמות. המנזר הארמני הסמוך הופך לבית חולים מאולתר. רופאו של נפוליאון מתאר בזיכרונותיו כיצד גילה הקיסר מנהיגות והעלה את מוראל החיילים בעודו ניגש לחולים, מתעניין בשלומם ואף נושא גופות חיילים שעלולות להדביקו במחלה. המחיר היה כבד לכל הצדדים אך לנפוליאון היה זה משתלם. יפו נכבשה.
המצור על עכו
כמו יפו גם עכו היא עיר נמל קדומה ומשמעותית בשליטה על הארץ. יש המפרשים את שמה של העיר לפי האגדה שבזמן המבול אלוהים אמר “עד כה” ולא נתן למקום להישטף. בשנת 2001 הוכרזה עכו כעיר מורשת עולמית ע”י אונסקו והשיטוט בסמטאותיה של העיר העתיקה מחזיר אותנו לימי הצלבנים והמוסלמים בערבוב ארכיטקטוני ותרבותי מרתק. עכו של 1799 היא בירתו של מושל דמשק האכזר אחמד אל ג’זאר. הוא שיפץ והרחיב את העיר, בנה מסגדים וחאנים מרהיבים. במסגד הראשי של העיר הקרוי על שמו נמצא קיברו שלו ולפי מסורת מוסלמית אף שערות מזקנו של מוחמד. מול אל ג’זאר החזק נאלץ להתמודד נפוליאון. לאחר קרב קצר באזור השרון מגיע נפוליאון לפאתי עכו והוא פותח במצור ממושך ומציב את תותחיו על גבעה סמוכה בכינון ישיר אל החומה הבצורה. האם יצליח נפוליאון לכבוש את העיר כפי שעשה בהצלחה ביפו? לאחר קרב מזהיר למרגלות הר תבור להגנת העורף של עכו נראה היה בהחלט כי המצור על עכו יכול להימשך ללא תקלות.
חוזרים הביתה
אבל רצה הגורל אחרת. קואליציית מדינות אנטי צרפתית התגבשה ונפוליאון נקרא לחזור הביתה לעזור למולדתו. חודשיים ימים של מצור הדוק ירדו לטמיון ורצף ניצחונותיו של נפוליאון נקטע באחת בעכו. נפוליאון שב לצרפת כשהוא מותיר אחריו את ארץ ישראל תחת שלטון עותמאני כבעבר. אם מסתכלים באופן צר על מסעו הרי היה זה לכאורה ענן אבק נטול הצלחה אך למסע הזה היו השלכות רבות על עתידה של הארץ. שנת 1799 תיזכר כשנה בה הארץ מתעוררת שוב לעידן חדש בו המערב מגלה עניין בארץ הקודש השוממה. גל זה גרר בהמשך מהפכות נוספות כמו זו של מוחמד עלי ובהמשך הכיבוש הבריטי והצרפתי במהלך מלחמת העולם הראשונה. קשה לתאר את הצלחתה של הקמת המדינה היהודית ללא ההתעוררות הלאומית וההתערבות האירופית בארץ ישראל. המסע של נפוליאון כשל מבחינה צבאית אך תרם ביותר מבחינות רבות אחרות. עידן חקר הארכאולוגיה של הארץ נפתח, התגלתה אבן הרוזטה ופוענח כתב החרטומים המצרי.
לראשונה שורטטה הארץ במפות צבאיות בשיטות מודרניות (מפות ז’אקוטן). ובממד היהודי נראו סימני גאולה והתעוררות למצב חדש עד כדי כך שהופצה השמועה שנפוליאון מבטיח להשיב ליהודים את מולדתם ולחדש ימם כקדם. יובל שנים אחר כך החלה
תנועת חובבי ציון להתאגד, יהודים עלו לארץ מתוך שאיפות לאומיות ומדינה יהודית חזקה לבסוף נוסדה.
בפעם הבאה כשאתם מגיעים לביקור בעכו הסתכלו הרחק לכיוון פסגת התל הקדום בכניסה לעיר והתבוננו בדמותו של נפוליאון רכוב על סוסו. בידו האחת הוא מחזיק דגל. לא את דגל צרפת כי אם דגל ישראל. במחשבה ראשונה יש בכך מן השעשוע אבל כשמכירים את הסיפור ההיסטורי אולי באמת יש לצרפתי המהולל תרומה מסוימת להקמתה של מדינת ישראל.
בטלפון:
במייל: 
בפייסבוק: 
