יואל משה סלומון והבלדה על התקווה
יש אנשים שרק אזכור שמם הפרטי יספיק לשומעים להבין במי מדובר. אחד מהם הוא “יואל משה” שהיה מהחלוצים הידועים במושבות הראשונות בארץ ישראל. בזמן שיהודים התיישבו רק בערי קודש והסתמכו על תרומות מחו”ל פעל יואל משה סלומון, האיש
מהבלדה הידועה , להקמת מושבות חדשות וקרא ליהודים להקים חברה תורנית, יצרנית ויוזמת כחלק מתהליך הגאולה. קוים לדמותו של חלוץ ומהפכן בגירסה דתית-חרדית.
בין חומות ירושלים
יואל משה נולד בירושלים בשנת 1838. אביו וסבו היו מהראשונים שחידשו את הישוב היהודי האשכנזי בירושלים עם עלייתם ארצה מליטא. סלומון נולד לקהילה החרדית שכונתה בהמשך “הישוב הישן”. החיבור שלו לארץ ישראל נבע בראש ובראשונה מהחיבור לתורה ולמורשת הגאולה של הגאון מוילנא. קהילת הפרושים האשכנזית ידועה הייתה בשמרנותה וקנאותה הדתית ובתלותה בכספי החלוקה מחו”ל. תחום העשייה וההתיישבות החקלאית היה זר לה, ועל רקע זה גדולה תרומתו הציונית של סלומון כפורץ דרך.
את ראשית דרכו הציבורית הוא מוצא בתחום העיתונות. לצד החינוך התורני שקיבל בישיבות בירושלים ואחר כך בליטא הוא למד את מקצוע הדפוס בקניגסברג ועם שובו לארץ בשנת 1863 היה מיוזמי הקמת בית דפוס עברי בירושלים. סלומון הוציא לאור את כתב העת “הלבנון” שהיה לעיתון העברי הראשון בארץ ישראל, ושימש כאחד מעורכיו.
הפריצה החוצה
טחנת הקמח שבנה משה מונטפיורי היא סמל ירושלמי מפורסם שמבשר על פריצת חומות ירושלים והקמת השכונה היהודית הראשונה מחוץ לחומות בשנת 1860, שכונת משכנות שאננים. גם יואל משה התקשה לקבל את הצפיפות, הדוחק והעוני שהיו מנת חלקם של אנשי הישוב הישן, וב-1869 הוא מייסד עם עוד ששה שותפים את שכונת נחלת שבעה ומקים בה את ביתו. הייתה זו השכונה היהודית השלישית שנבנתה מחוץ לחומות, והראשונה שנבנתה ללא כל סיוע מבחוץ אלא רק על ידי התאגדות אנשי הישוב הישן. כיום מהווה השכונה מוקד בילוי עטור פאבים ובתי קפה. השיטוט בסמטאות השכונה הוא חוויה שמשלבת ישן עם חדש עם היסטוריה חשובה בהווה חי ורענן.
שכונה ירושלמית נוספת שהיה סלומון ממייסדיה היא שכונת “מאה שערים” שבשונה מקודמתה הפכה בימינו לסמל הקנאות והשמרנות הדתית. צחוק הגורל הוא שבאותם הימים נחשבה השכונה לפריצת דרך חדשנית ואף נתכנתה “פריז של האוריינט (המזרח)” ולסמל המודרניזציה. ואולי גורלן הישראלי של שתי השכונות שייסד יואל משה משקף משהו מאישיותו המעורבבת בישן וחדש.
חדשנות ומעוף
פעולות היזמות של סלומון לא עצרו בתחומי ירושלים. הרבה לפני שיהודים דתיים או חילוניים עלו ארצה להקים מושבות היה זה משה יואל סלומון שפעל לרכישת אדמות והקמת מושבות עבריות ברוח התורה. בשנת 1872 מנסה קבוצת יזמים בתוכם סלומון לרכוש את אדמות דוראן (כיום בשטח העיר רחובות) ואת אדמות יריחו להפיכת העמק העכור לפתח תקוה, כדברי הנביאים. על יד נהר הירדן שורה הרוח על יואל משה והוא כותב את “שיר אדמת הקודש” בתיאור כיסופי הגאולה ותחיית ישראל בארצו. הבית האחרון בשיר זועק את קריאתו הפנימית:
“קומו לעבודה בנים! הקיצו משנתכם!
אחזו המחרשה , צאו פלחו אדמתכם
אזני שמעה שיר אדמת ישראל
מבין אלוני הבכות, נטועים על אריאל
מסוד הלבנון, המיית שיח הארזים
ממשק גלי ירדן מבשרים רזים”
למרבה הצער הנסיונות בדוראן וביריחו כשלו אך המוטיבציה המשיכה לבעור. סלומון ייסד את כתב העת “יהודה וירושלים” וביטא בכתב את הביקורת הנוקבת נגד כספי החלוקה בעודו מטיף להתיישבות חקלאית בארץ ישראל על בסיס כלכלי ויצרני. על עיתונו הוכרז חרם מצד קהילתו ולאחר שנה מודיע סלומון בגליון האחרון שדי לדבר ועת לעשות. אז, בשנת תרל”ח, נדמה שבשלה השעה.
פתח של תקווה בתרל”ח
בשנת 1970 יצא אחד האלבומים המוערכים ביותר ברוק הישראלי. האלבום שהיה משותף לאריק איינשטיין ושלום חנוך נקרא “שבלול” ומבוסס על סרט קולנוע באותו שם. את השיר האחרון באלבום כתב יורם טהרלב, הלחין שלום חנוך וביצע אריק איינשטיין. הודות להם קיבלה דמותו של יואל משה סלומון פרסום חסר תקדים.
“הבלדה על יואל משה סלומון” מתארת בשיר את הסיור לאדמות אומלבס שערכו חמשת הרוכבים בבוקר לח בשנת תרל”ח (1878) במטרה לבחון את תנאי ההתיישבות סמוך לנהר הירקון. השיר מתאר את הדילמות והחששות להתיישב בשטח ביצות מוכה קדחת כאשר יואל משה סלומון מוצג כמי שהתעקש למרות אזהרות הרופא מזרקי להישאר במקום ולהקים בו ישוב. וכך בשעה טובה הוקמה התיישבות עברית חדשה לגמרי, אם המושבות, פתח תקווה.
העלאת קרנו של סלומון בייסודה של פתח תקווה ספגה ביקורת בשל צמצום כוחם של המייסדים האחרים ובעיקר בשל העובדה שעם פריצת המלריה ונטישת המושבה, עקר למושבה יהוד מבלי לחזור אל פתח תקווה אחר כך. דווקא מייסדים אחרים כשטמפפר וגוטמן חזרו והפכו אותה למושבה קיימת. כששאלו את יורם טהרלב בנושא זה הדגיש הוא שהשיר לא מדייק היסטורית אלא משמש כמיתוס של תקוה בהשראת דמותו הכריזמטית של סלומון. בבלדה מתואר שהרופא מזרקי הזהיר מפני ההתיישבות כי אין ציפורים בשמים, וסלומון שנותר שם הצמיח לבסוף כנפיים של ציפור. כיום תוכלו לראות פסל מודרני במרכז פתח תקוה ובו יואל משה סלומון רכוב על אופנוע כבד ועטור כנפיים של ציפור. סלומון הוא ביטוי ממשי לכוחה של תקוה ולמימושה בפועל.
החזרה לירושלים
מפתח תקוה עוקר סלומון להקמתה של המושבה יהוד. הוא שוהה בה שבע שנים וממנה חוזר לכור מחצבתו, ירושלים. יואל משה המשיך בפעילותו הציבורית, גויס לפרויקטים בחו”ל ואף פעל להבאתו של הרב קוק, מי שהפך לרב האשכנזי הראשון של ארץ ישראל. בשנת תרע”ג (1912) נפטר יואל משה בירושלים ונקבר בהר הזיתים.
יואל משה סלומון היה מהחלוצים החשובים ביותר שעמדו לנו בימי התחייה העברית. דמותו החיצונית לא מזכירה לנו את דמות החלוצים יפי הבלורית וגלויי הראש שגדלנו עליהם. סלומון היה איש של תורה ואמונה, השתייך לעולם שנתפס כישן ובכל זאת חולל מהפכות גדולות בלי לראות בכך סתירה. יואל משה סלומון הוא איש שידע לחבר בין ישן לחדש ובין רעיון למעשה והקדיש את חייו לגאולת הארץ והעם. אכן, מספיק לומר “יואל משה” ולהבין במי מדובר. זהו יואל משה סלומון שבכוח התקווה והעשייה הרבה תרם לנו המון.
בטלפון:
במייל: 
בפייסבוק: 
