רגל על רגל – הרגליים בשבילי ארץ ישראל

אתרי הרגל בבקעת הירדן

מצות העליה לרגל איחדה את העם וחיברה אותם למקום המקודש, אבל נשאלת השאלה מדוע נקראת המצווה עליה לרגל ולא עליה ברגל כפי שמתבקש? מי שהציע פירוש מרתק לכך היה הארכאולוג אדם זרטל ששם לב כי פסוקים רבים בתנ”ך הנוגעים לארץ משתמשים במטפורת הרגליים ובעיקר מזכירים את כף הרגל בהקשרים שונים:

1. 
   זרטל לא הסתפק בפסוקים וביצע סקרים ארכאולוגיים בבקעת הירדן ובשומרון וגילה למרבה ההפתעה מספר אתרים ארכאולוגיים מתקופת ההתנחלות שנבנו ואורגנו בצורת כף רגל או סנדל.בעלות על טריטוריה: “כָּל-מָקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף-רַגְלְכֶם בּוֹ-לָכֶם נְתַתִּיו. (יהושע א,ג)
2. הכנעת האויב: “ידבר עמים תחתינו ולאומים תחת רגלינו” (תהלים מ”ז, ד).
3. קשר בין העם לארץ: “ולא אוסיף להסיר את רגל ישראל מעל האדמה…” (דברי הימים ב ל”ג, ח)
4. דימוי למקדש: “…את מקום כסאי ומקום כפות רגלי אשר אשכן שם..” (יחזקאל מג, ז)

לטענתו של זרטל יש בכך הוכחה שלשון המקרא אודות כף הרגל אינה רק דימוי מטפורי אלא ייצוג מוחשי של אתרים מקודשים אליהם עלו רגלית להוכיח בעלות, שליטה וזיקה לארץ.

זו הסיבה שעולים לרגל שהרי המתחם המקודש היה אכן בצורת כף הרגל.

העקב וכף הרגל

כף הרגל מככבת בעוד סיפורים מקראיים ומתגלה כחלק החשוב ביותר מכל חלקי הרגל. אולי זאת מפני שכף הרגל נושאת את מלוא כובד הגוף והיא גם מרככת את המפגש עם הקרקע ומאפשרת אחיזה בתנאי שטח שונים.

יעקב אבינו נקרא על שם העקב של אחיו עשו אותו אחז בבטן אימו. בהמשך חייו הוא נאבק במלאך מסתורי ונוקע את כף רגלו. רק במעמד זה משתנה שמו מיעקב לישראל כסמל של שינוי ממצב נמוך לטובת שררה וגדולה. העקב היא מצד אחד נקודת התורפה בדיוק כמו העקב של אכילס במיתולוגיה היוונית אך הוא גם המפתח להתפתחות וגדילה.