ללכת אחרי הלב – בעקבות הלב בגוף ובארץ ישראל
מבחינה ביולוגית פשוטה הלב הינו משאבה פועמת המפמפמת דם לכל חלקי הגוף אבל מבחינה חווייתית הלב הוא המדד החי למצבי רוח ולתחושות העמוקות ביותר.
הלב הוא כנראה האיבר המוזכר יותר מכל איבר אחר בשירים ובסיפורים. הלב הוא מלה נרדפת לרגש האנושי בכלל ולתחושת האהבה בפרט וגם מסמל את הפנימיות שיש בכל דבר. הנה כמה מקומות וסיפורים מהשטח בעקבות הלב.
לב אמיץ בירושלים
אל מול חומות ירושלים העתיקה שוכנת הכנסייה הסקוטית סנט אנדריוס המנציחה את הלוחמים הסקוטיים שלחמו בארץ במלחמת העולם הראשונה. בתוך הכנסייה מוצג לוח מתכת מעניין בו נכתב שכאן בירושלים היה אמור להיטמן הלב של המלך הסקוטי רוברט דה ברוס, ששחרר את הסקוטים מהשלטון הבריטי במהלך המאה ה-14.
הסרט ההוליוודי המפורסם “לב אמיץ” נפתח ומסתיים בדבריו של המלך ברוס ומתייחס לדמותו האגדית. מסופר שהמלך ביקש בצוואתו שליבו ייקבר דווקא בירושלים ואכן לאחר מותו הוצא ליבו ונלקח בקופסה עשויה כסף בדרך לירושלים. בדרכם נתקלה משלחת האבירים באויב מוסלמי ואלה זרקו את ליבו של ברוס להמון וצעקו “לב אמיץ הבה נלך אחריו!” בעודם שועטים אלי קרב. רק בודדים ניצלו מהקרב והם החזירו את ליבו של המלך לסקוטלנד שם לבסוף נקבר.
רק בשנת י1927 עם בניית הכנסייה הסקוטית בירושלים נסגר המעגל בצורה סמלית. טבלת מתכת ברצפת הכנסייה מציינת: “לזכר משאלתו החסודה של המלך רוברט ברוס, שלבו ייקבר בירושלים”.
הסיפור הזה מבטא בצורה מוחשית את הזיקה העמוקה בין הלב האנושי למושא של כמיהה ואהבה. עבור רבים ירושלים היתה ועודנה הלב הרוחני, במיוחד כשמדברים על העם היהודי. ירושלים היא הלב הן כמושא של משיכה ותשוקה והן כביטוי למרכז החיים והזהות. כך היה בתקופת בית ראשון ושני וכך גם המשיך עם היציאה לגלות. הגעגועים של הלב פנו תמיד לירושלים כפי שכתב רבי יהודה הלוי הרחק בגלות ספרד “ליבי במזרח ואנוכי בסוף מערב”. ירושלים עבור הארץ ועבור העולם היא ללא ספק הלב.
הרצל = איש הלב
מי שבחזונו ובמעשיו פעל הרבה לשיבת ציון החדשה והתבסס על געגועי הלב הקולקטיביים היה חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל. מרתקת העובדה ששם משפחתו מבוסס על המלה “לב”.
Herz בגרמנית פירושו: לב בדומה למלה המקבילה באנגלית Heart. כמו הלב המזרים דם חדש וחי לגוף כולו כך הניע הרצל את העם כולו לקראת תקופה חדשה בהסטוריה היהודית.
שתי ערים בישראל נושאות את שמו וזיכרו של איש-הלב הגדול: תל אביב על שם סיפרו “אלטנוילנד” (ארץ ישנה חדשה) וכמובן העיר הרצליה הנושאת בגאון את שמו. מעבר לכך כמעט כל רחוב ראשי בערי ישראל נושא את השם הרצל ולכן כדאי לזכור שכל רחוב כזה נושא עבורנו את דברו של הלב. אין זה סתם ‘רחוב הרצל’ אלא זהו ‘הרחוב של הלב’ הפועל ומזרים חיים רעננים מידי יום.
חכמת הלב
במקורות העתיקים נחשב היה הלב לא רק למקום הרגש אלא גם למשכנה של התבונה. הביטוי “חכם לב” מופיע בתורה מספר פעמים וכיום ניתן להסביר זאת במושגי האינטואיציה והחיבור הנדרש בין שכלתנות לבין חיבור נפשי עמוק. המדרש מספר: “עשרה דברים נאמרו בלב: הלב רואה, הלב שומע, הלב יודע, הלב מדבר, הלב הולך, הלב נופל, הלב צועק, הלב עומד, הלב שמח, הלב מתנחם…” (מדרש מעשה תורה בסוף).
הלב הוא אם כך “המרכז”, הוא זה שסביבו נעים כל המעגלים החיצוניים של החיים והשואבים ממנו את כוחם. אולי זו הסיבה שאנחנו לא מוצאים את מונח הלב מוטמע בשמות ישובים ומקומות ספציפיים אלא דווקא בשמות מרכזי תעשייה ומועצות אזוריות גדולות כגון: לב הארץ, לב השרון ולב המפרץ.
לכל אזור שליטה נרחב חייבת להיות נקודת מרכז פועמת שמעניקה כוח לכלל ההיקף. הלב הוא מרכז הכוח והוא המקבילה לכל מה שבאמצע ובתוך. וכשהלב תקין משמע גם שכל מה שסביבו עובד כשורה.
לבבות אדומים – מאיפה זה בא?
מנעד רחב של רגשות ותכונות מיוחס ללב. כך למשל: אומץ לב, לב זהב, טוב לב, רוחב לב ועוד. אבל יותר מהכל הפך הלב לסמל של אהבה ורומנטיקה. בהודעות הוואצאפ והפייסבוק הרבות בוודאי יצא לכם להשתמש באותו סמל אדום מפורסם המצויר כ-לב.
ציבעו האדמדם מסמל דם של חיים, תשוקה ואהבה ומעורר בנו אוטומטית תחושה חיובית חזקה. המקור ההסטורי לצורתו הייחודית של אייקון הלב לא ברור מספיק. יש שטוענים שמקורו בכלל בלב הפרה ולא בלב האדם ויש שמצביעים על מטבע כסף עתיק מיוון.
כמדריך טיולים אני לא יכול להתעלם מהאפשרות שמקורה של צורת הלב הוא בטבע הצומח. הקיסוסית היא צמח מטפס נפוץ שמקבל את פניי בכל טיול בחורש הסבוך הארצישראלי. הצמח בעל גבעול ארוך ודק עם קנוקנות, פירות אדמדמים ועלים בצורת אייקון הלב.
האגדה העממית אף מספרת על העלמה היפהפיה קיסוסית שסבלה מפגם אחד של פזילת עיניים. מידי יום חלמה על הנסיך שיקח אותה לאשה. פעם אחת התחולל נשף מלכותי אליו טרחה קיסוסית להגיע במיטב מחלצותיה. בסוף הערב הכריז הנסיך על בחירתו והצביע ישירות על קיסוסית אלא שמתוך הלחץ והפזילה היא חשבה בטעות כי בחר באשה אחרת.
מרוב תדהמתה ויאושה ברחה קיסוסית החוצה אל תוך היער ושם למרבה הצער תקעה סכין בליבה. הנסיך שרץ אחריה גילה זאת מאוחר מידי וסיים את חייו באותו המקום בתקיעת סכין דומה.
רק לאחר מותם התאחדו הלבבות ועד היום אפשר לראות שמתוך הלב השבור החלה צומחת אהבה. לבבותיהם נשארו סבוכים זה בזה לעד בצורת עלים ירוקים דמויי לב לצד פירות אדמדמים. אז אולי בכלל הקיסוסית הכל כך ישראלית היא מקור לאייקון כה רומנטי?
אהבה אלוהית בירושלים
פתחנו את המאמר בירושלים ונסיים גם בה. הלב הוא לא רק ביטוי לתשוקה רומנטית אלא בעיקר לאהבה טהורה, למערכת יחסים אוהבת ועמוקה בין בני האדם ובין אדם לאלוהים.
לאורך כל נבואות התנ”ך מדברים הנביאים אודות לב האבן שיהפוך ללב בשר ועל הצורך לשפוך רוח חדשה ולטהר את הלב.
בספר לוקס שבברית החדשה מתוארת עלייתו של ישוע התינוק עם אביו ואימו לירושלים לצורך פדיון הבן. היה שם צדיק בשם שמעון, “בֵּרְכָם שִׁמְעוֹן וְאָמַר אֶל מִרְיָם אִמּוֹ: הִנֵּה זֶה נוֹסַד לְמִכְשׁוֹל וְלִתְקוּמָה לְרַבִּים בְּיִשְׂרָאֵל וּלְאוֹת אֲשֶׁר יִתְנַגְּדוּ לוֹ וְגַם בְּלִבֵּךְ אַתְּ תַּעֲבֹר חֶרֶב – לְמַעַן תִּגָּלֶינָה מַחְשְׁבוֹת לֵב רַבִּים.” (לוקס ב,33). שמעון מנבא שמרים אימו תחזה בצליבתו של בנה היקר על מזבח המשיחיות ובליבה תעבור חרב.
אין שלם מלב שבור
בתחנתו הסופית של ישוע בדרך הייסורים נמצאת כיום כנסיית הקבר המציגה בקפלה את דמותה של מרים עם חרב תקועה בליבה מרוב צערה ויגונה.
אבל הלב השבור היה רק שלב בדרך לייצר לב חדש וטהור.
כעבור שלושה ימים קם ישוע וניצח את המוות והביא למאמיניו ישועה ולב חדש. הלב המקולקל יכול להירפא ולהתחדש מתוך אהבת אלוהים שלמה. בכל המסורות הרוחניות הבינו שהמטרה היא לרפא ולחדש את הלב ואת שברון הלב , הנפילות והמשברים הם הדרך להתפתח ולצמוח ביתר שאת. וכבר אמר הרבי מקוצק: אין שלם מלב שבור.
לסיום, שימו לב!
הלב הוא איבר מופלא שהפך סמל לעוצמת רגשות ולאהבה בכל גווניה. הלב הוא הפנימיות והוא המרכז. כדאי פשוט שנשים לב, תרתי משמע, לכוחו של האיבר הזה בחיצוניותו ובפנימיותו. ויהי רצון שנלמד לא לקחת ללב יותר מידי ונזכה לתשומת לב אמיתית וללב טהור ואוהב.
בטלפון:
במייל: 
בפייסבוק: 
