איך אפשר להיפתח לאמונות אחרות? מאמר רעיוני ותרגיל מעשי
כל אדם שמטייל בארץ או בחו”ל נתקל באנשים מרקעים רבים ואמונות שונות. ברמה שטחית אפשר תמיד להתרשם מהאסתטיקה של הבניינים או לגלות עניין אינטלקטואלי בלבד אבל ברמה עמוקה יותר אפשר להיפתח למקומות, אנשים ועולמות ששונים מאיתנו לחלוטין.
השאלה היא איך ניתן לעשות זאת כאשר נקודת המוצא הבסיסית שלנו טעונה כבר במאגר יציב של דעות ואמונות? רובן נראות לנו מובנות מאליהן ואין לנו גם הצורך לערער עליהן. אנחנו נמצאים במצב של ‘כוס מלאה’ ובמצב כזה הרי שמפגש עם עמדה אחרת בתכלית יוכל להיעשות רק ‘מבחוץ’, שכן אין מקום בתוך הכוס המלאה להכיל משהו אחר ממנה. זו הסיבה שלרוב נמצא עצמנו מתעלמים או לכל היותר סבלניים כלפי עמדות אחרות כל עוד הן לא מאיימות עלי (“חיה ותן לחיות”). אבל דיאלוג אמיתי אין כאן.
החלל הפנוי
כדי לאפשר מנקודת מוצא זו מפגש פנימי עם דעה אחרת ושונה יש צורך במעבר חשוב וחיוני דרך הריק , דרך יצירת חלל פנוי, דרך ריקון של הקיים כדי לקדם את בואה של עמדה חדשה. המים שבכוס המלאה צריכים להישפך החוצה. אנחנו מכירים מקרים רבים של אנשים שעברו שינוי זהות ומעבר מאידאולוגיה אחת לאחרת. אלה הם מקרים קיצוניים בהם יש שבירה ממש, ניפוץ הכוס עצמו (וכך המונח “חילול”- דוגמת ‘חילול הקודש’ – מתפרש כהפרה של הראוי, שבירת הקיים). מבנה האישיות על ערכיו ותפיסותיו עובר טלטלה כה עצומה עד שמתחולל השבר הזה. אבל למעשה, אין הכרח במשבר במובן החריף של המלה המביא למצב נפשי קשה. שבירת הכלי היא, קודם כל, מוכנות של הנפש להיוולד מחדש, לקבל תמונת-עולם אחרת. זה שלב של מוכנות לערער מוסכמות, לשאול שאלות ולשנות נקודת מבט. המקום הזה הוא מקום של ‘ריק’ (בשפה הבודהיסטית) או ‘אין’ (בשפת הקבלה). חילול זה הוא גם שיאפשר “לחלל” בחליל, לנגן מנגינה חדשה מכוח הנשיפה אל תוך הריק.
זרימה חדשה
ברגע שנוצר מרחב פנוי בתודעה שלנו יש האפשרות להזרים לתוכה מצב חדש, זימון והכנסת אנרגיה של הכוח החדש, של מערכת משמעויות לא-מוכרת. כאן יש אקט של התכווננות והתמקדות כדי להזמין פנימה אל החלל הפנוי את המבנה החדש, המים החדשים שימלאו את הכוס. כמו לוח חדש ונקי נותנים לאותיות להיכתב עלינו. אבל החדש לא מחליף את הישן, הוא פשוט משתלב, מתערבב ומתמזג עם ההוויה הנוכחית, הבסיסית שלנו. באופן זה נוצרת סינתזה של החדש עם הישן והרחבת גבולות המחשבה והאישיות מכפי שהיו קודם לכן.
תהליך זה של ריקון ומילוי וחוזר חלילה הינו ספירלי וחוזר וקורה כל העת, ברמות שונות, אצל מי שעובר תהליך של חיפוש והתפתחות מתמדת. הנפש לא נשארת כפי שהיא אלא משתכללת ונבנית מכלל הדעות, הרצונות והתנועות הרוחניות שאיתן היא באה במפגש. הנפש שבה ומתרוקנת, מזמינה מחשבות ורגשות חדשים ומתמלאת מחדש ושוב מתרוקנת ומתמלאת בצורה מותאמת.
כיצד מבצעים את התהליך הזה הלכה למעשה? נסו להתחיל בתרגיל פשוט של הקשבה אמיתית למישהו ששונה מכם בדעותיו. תנו לאוטומטיות של התגובה והרצון לענות להיעצר לרגע. זהו רגע שמאפשר חילול כדי להתמלא במשהו חדש. כעת נסו לקחת משהו אחד קטן חיובי אל תוככם, ללא ביקורת. בתרגיל אחר תוכלו להיכנס למרחב דתי שאינו חלק מזהותכם כגון כנסיה או מסגד. השתדל לא להיות ‘אנתרופולוג’ ולהציץ מהצד בלבד. נשום פנימה ותן לחוויה להיכנס מעט אל תוכך.
ב”שבילים ברוח” אנו משתדלים להיות מודעים לתהליך הזה כי הוא עשוי לעזור לנו בהפנמה של דעות חדשות ובהרחבה של תודעתנו. כך נוכל להכיר לעומק תרבויות אחרות, לפגוש אנשים השונים מאיתנו ולהיות בדיאלוג אמיתי עימם. לו יהי! שלכם, עופר
בטלפון:
במייל: 
בפייסבוק: 
